MeToo למהדרין


"ההוא שפגע בי מינית מספר פעמים בגיל 11, היה איש חרדי נשוי. הייתי לבושה בצניעות רבה ביותר. אחרי בת המצווה שלי ביקרתי אצלם בשבת, הוא ביקש מאשתו שתלך לישון ותשאיר אותי איתו. היא צעקה, ״היא בת מצוה! אתה כבר לא יכול לגעת בה!״ ולמה אי אפשר לספר ולהתלונן, תשאלו, כיתה ט׳ בבית יעקב. המחנכת מספרת על תלמידה שהותקפה ברחוב וישבה בבית כמה ימים להתאושש. היא נסעה לבקר אותה ואמרה לה ״זו אשמתך!״ התלמידה התגוננה, היא שומרת על כללי התקנון ולובשת גרביונים עבים במיוחד. ענתה לה המורה, ״כן, אבל יש בך משהו..״ כך כותבת לי רחלי באס, חרדית נשואה, אם לשלושה, מטפלת רגשית ומסייעת לנפגעות תקיפה מינית.

לא כולם אמיצים כמו רחלי, שהסכימה לחשוף בפני ובפניכם את סיפורה הקשה, נשים שפניתי אליהן שידעתי שנפגעו, אמרו שעדיף לשתוק, שהן לא מוכנות נפשית לחשיפה הזו.

אני בוחרת להביא בפניכם כמה סיפורים וציטוטים אמיתיים, חלקם עם שינוי פרטים מזהים. כתשובה למאמרו של ישראל כהן בהארץ המכחיש את העוולות, התקיפות וההטרדות המיניות אצלנו ומאדיר את מדיניות ההפרדה כמונעת תופעות כאלה.

"אני זוכר את המלמד שלי בכיתה ה׳ מקדם אותי כל בוקר בברכה ומכניס את ידיו הקפואות לתוך הסוודר שלי וממשש אותי, מצמיד אותי אליו" (י. בוגר תלמוד תורה וישיבות)