ההפרדה רעה לחרדים



החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שקיבל לאחרונה עתירה של שדולת הנשים לאסור על קיומה של תוכנית לימודים ממשלתית בהפרדה מגדרית, עוררה סערה ציבורית. בסביבה שלי בטח יכעסו עלי, אבל אומר במפורש: נשמתי לרווחה.

לפני כשנה וחצי התקיים באצטדיון ארנה בירושלים כנס ענק, בחסות העירייה ובמימונה, תחת הכותרת "סכנות האקדמיה". בכנס השתתפו עשרות אלפי תלמידות סמינר חרדיות מכל הארץ, ששמעו נאומים חוצבי להבות מפיהם של רבנים מהשורה הראשונה. המסר לנערות החרדיות, שהפנימו או לא, היה שאקדמיה זה רע, וממש לא משנה אם הלימודים מתקיימים בהפרדה או בכיתות מעורבות של נשים וגברים. בעוד שנים מעטות הנערות הללו יהיו נשואות לאברכי כולל, יהיו להן כמה ילדים, הן ישלמו דמי שכירות גבוהים, במקרה הטוב הן יועסקו בעמותת חינוך פרטית שלא תמיד תשלם בזמן את שכרן הזעום, ובמקרה הרע לא תהיה להן כלל עבודה או שהן ייאלצו לעבוד כזבניות, כפקידות או בתפקידים דומים.

למרות כל ה"סכנות" והאזהרות, הציבור החרדי נוהר לאקדמיה ולא מעט נשים וגברים משתלבים בעולם התעסוקה. בה בעת, כאילו בלי שהרגשנו, מופעי טרור הצניעות הולכים ומתגברים והריאקציה מכה בכל פינה. ב"המודיע" כבר מצנזרים את המלה "אשה", בבית שמש מקצים לנשים מעברים ומדרכות מיוחדות. בגני שעשועים ובספריות ציבוריות לילדים ביישובים מסוימים יש הפרדה בין בנים לבנות. תמונות של נשים, ילדות ונערות נעלמו מספרי ילדים ומחוברות קומיקס. אוטובוסי המהדרין נהפכו לנורמה, נושאים בירכתיהם נשים שלא הכירו את המציאות הלא כל כך רחוקה שבה נשים וגברים נסעו באוטובוס אחד, משפחות וזוגות ישבו יחד ואיש לא טען שהם פחות חרדים ויראי שמים.

חומרות הצניעות הן מפלצת שאינה יודעת שובע. יותר מזה, הן נהפכו למקור פרנסה שופע לאין־ספור עסקנים ועסקניות, שהצליחו לשכנע את הממסד האקדמי והממשלתי שהדרך היחידה ל"תיקון החרדים", שם קוד לשילובם בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה, עוברת דרך יבוא חומות ההפרדה למרחב החילוני, ויצירת גטאות לימוד נפרדים ומצונזרים לחרדים הנאנקים תחת עול הפרנסה ומחכים ליד גואלת ומתחשבת.

העסקנות הזאת אינה זוכה לשבחים בחברה החרדית. למעשה, ככל שמתרבים מסלולי הלימוד והעבודה הנפרדים, הציבור החרדי מגביה עוד יותר את החומות שמאחוריהן הוא מסתגר. קריאה בעיתונים חרדיים תלמד על המלחמה התודעתית בנושא. ה