כשזכות דמוקרטית הפכה למצווה


ימי בחירות אצלנו מתאפיינים בשליפת כל התותחים האפשריים למלחמה על הקול. במערכת הבחירות האחרונה נדמה שלא נשארו גבולות לאף אחד מהשחקנים על לוח השחמט הזה שנקרא הפוליטיקה הישראלית. אבל אני רוצה דווקא לדבר על הפוליטיקה החרדית, לה יש קודים משלה להתנהלות. הדמוקרטיה התפתחה אי שם ביוון הקדומה כשיטת ממשל בה יש לאזרחים יכולת וזכות להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם או בעירם באופן חוקי וממוסד. הם יכולים לעשות זאת, לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן. זכות ההצבעה איפא הינה נטועה היטב בתרבות יוון שיחסם של שלומי אמוני ישראל אליה ידוע. עובדה זו מעוררת תמיהה מול האופי הדתי האמוני שעוטף את הערך הלא יהודי בעליל הזה בכל מערכת בחירות. קריאות קודש של מי לה' אלי, הבטחות אינספור על גן עדן ושכר למצביעים נכונה, איומים מפורשים או סמויים על גורלו הרוחני והפיזי של מי שלא יבחר נכון.

והעם עומד מול הקולות והברקים ומתקשה להבין, האמנם נוספה מצווה אחת אל התרי"ג אשר ביוון יסודה? כיצד יתכן ששיטה פוליטית שמיושמת באמצעות מנגנון הצבעה של בוחרים כאמצעי לניהול מדינה שממילא מוגדרת כמדינה חילונית ציונית שלא מכירים בה, שגדולי ישראל בעבר ובהווה רואים בה מדינת שמד בה מיליון ילדים לא יודעים לקרוא קריאת שמע, כיצד יתכן שהשתתפות במנגנון הזה, מבטיח עולם הבא? מצוות הבחירות קלה היא מאין כמוה, פעם בארבע שנים, לגשת אל הקלפי, לשים פתק ולדעת שקנית את עולמך, מה זה לעומת מצוות מאתגרות וקשות שיהודים יראים אמורים להתמודד איתם. האם זהו כתב המחילה האולטימטיבי עבור עוונות משמעותיים? יכול הינך להיות ריקא ופוחז אך בהגיע הרגע תעשה את המעשה הנכון ותזכה לחיי נצח?

אם היה פה מצב בו היה ברור שהמפלגות החרדיות עסוקות בעשיית צדק, בעזרה לחלשים ולמדוכאים, ביצירת אופק ועתיד טוב למצביעי