להביט לגזענות בעיניים


משום מה בזמן האחרון אני נשאבת לשיח המזרחיות והעדתיות, למרות שבכלל הטיקט שלי הוא הדרת הנשים מכל הצבעים והעדות המתקיימת בקהילה שלי, בעיקר ממוקדי קבלת החלטות ומהציבוריות.

ישבתי אתמול בפאנל העוסק ב"חרדיות מזרחית", מטעם תרבות' (הגייה במלעייל ות' אחרונה רפה) ארגון העוסק בתרבות חרדית יחד עם דוברים מרתקים, כמו עו"ד יואב ללום, אולי הדמות המזוהה ביותר עם המאבק, אהרון (ארי) איתן, דוקטורנט למשפטים ומחבר הספר "ידיד נפש" סיפור רגיש וייחודי על קורותיו של בחור מזרחי בישיבה אשכנזית וליאת מלכה, חברת המועצה הדתית בזכרון יעקב, החרדית היחידה בארץ שמשמשת כנציגה, ופעילה חברתית פוליטית.

הייתי שם, כי הנושא בוער בי וצף בכל פעם, איך אוכל להמשיך לדבר על הדרת נשים? בלי לחשוב על הילדות המזרחיות שיושבות בבית כמה חודשים בתחילת כל שנה? איך אוכל לנטרל את התחושות הקשות מול אלפי עובדות הוראה מזרחיות מוצלחות, שאין להן שום סיכוי לקבל משרה או תקן בחינוך העצמאי? איך אוכל לא לזכור את המחירים שמשלמים אנשים שנאבקים באפליה הזו, את הפחד בעיניים של חרדים מזרחים מהזדהות עם מאבק כזה, את השתיקה של הקרבנות?

אז אני חרדית ומזרחית, ומזרחית וחרדית, ואולי דווקא הזהות המזרחית שבי מובילה אותי למאבק על זכויות נשים באשר הן ואותו מאבק פוקח את עיני בכל הסוגיות המעמדיות, גזעניות, עדתיות. אי אפשר לנתק, למרות שלא מעט אומרים לי "תבחרי מאבק". אני מסרבת לכך באדיקות.

הרבה נושאים מעניינים עלו בפאנל, אחת השאלות היו האם הגזענות החרדית היא מובחנת ושונה מהגזענות הישראלית הכללית, או זו שבציונות הדתית, אני בוחרת לשתף אתכם בהודעה שכתב לי אחרי הכנס, חבר חרדי יקר החפץ בעילום שמו, שצפה בכנס בשידור חי בפייסבוק, אני מביאה את דבריו כפי שהם, בלי מסקנות יתר, בלי ניתוח, פשוט להניח על השולחן את התופעה ומאפייניה כפי שהשתקפו מדבריו"