November 22, 2017

Please reload

פוסטים אחרונים

ההפרדה רעה לחרדים

May 3, 2018

1/10
Please reload

פוסטים רותחים

לא יכולתי להאמין. הם אמרו שכמו שלא נותנים ייצוג לילדים, לא נותנים גם לנשים. ככה. לפרצוף

לא יכולתי להאמין. הם אמרו שכמו שלא נותנים ייצוג לילדים, לא נותנים גם לנשים. ככה. לפרצוף

משפט אחד של אגודת ישראל הבהיר לאסתי שושן שהיא חייבת להחריף את המאבק לשילוב נשים במפלגות החרדיות

 

 

אולי תסבירי למה אנחנו נפגשות.

בגלל השבוע הסוער במיוחד שעבר עלינו — המאבק שלנו, להכניס נשים חרדיות לכנסת, הגיע לבג"ץ, ובג"ץ קבע שתינתן למפלגת אגודת ישראל ארכה בת חודש לבדוק את התקנון שלה ולהחליט אם היא מסוגלת לשנות את הסעיף שמפלה נשים.

 

מהי לשון הסעיף?

"חבר מפלגה יכול שיהיה: כל איש יהודי מגיל 18 ומעלה, שומר תורה ומצוות". יש בתקנון סעיף נוסף שמחזק את הסעיף הזה וקובע שנשים מקומן בארגון נפרד — ארגון נשות אגודת ישראל.

 

נסביר שלא קמת אתמול בבוקר וקפצת לבג"ץ. זוהי התחנה, ככל הנראה המשמעותית ביותר, במאבק שאתן מנהלות כבר יותר מחמש שנים. מה בעצם גרם לך לצאת לדרך הזאת?

אני יכולה לסמן כטריגר את מערכת הבחירות של 2013, שהיתה מאוד אמוציונלית עבורי. היא הציפה נושאים רבים, ובסופו של דבר גרמה לי להבין שאני חייבת להתחיל לתרגם את המחשבות שלי למעשים. כמי שגדלה בלב המיינסטרים החרדי, כבר הרבה קודם התחלתי לזהות תופעות שסימנו בעיני תהליך מאוד בעייתי שעובר על החברה החרדית. כל מיני דברים ששייכתי לצדדים הקיצוניים בחברה, החלו לזלוג למיינסטרים. חלה הקצנה חמורה.

 

 

 

 

איך זה נראה מבפנים, ההקצנה הזאת? כשנשים חרדיות ניצבות מול גברים חרדים?

ההפרדה באוטובוסים, למשל. אשה שעולה לאוטובוס עם בעלה צריכה ללכת לשבת מאחור. היא יודעת שאם היא תעז לעשות משהו אחר, ידברו עליה ויתלוננו עליה, היא לא מעזה לנהוג אחרת.

 

אמרת פעם — יורקים עליה ברחוב. מה זאת אומרת?

זה פשוט קורה. מספיק שמשהו בלבוש שלה לא מוצא חן בעיני מישהו. סתם, זר שעובר ברחוב. נשים חרדיות יכולות לספר לך על הרבה חוויות כאלה. בשכונות מסוימות יש גם רחובות נפרדים, מדרכות נפרדות. המחיקה המוחלטת של נשים וילדות מהתרבות. אפילו מספרי קומיקס חרדיים לילדים. אני, כילדה, קראתי את הספרים הללו, שהיו בהם דמויות נשיות צנועות וחסודות, כמצופה. כיום הן פשוט לא שם. אני לא מצליחה להבין למה.

 

נסביר שהבית שגדלת בו לא היה סתם בית חרדי, כי אם בית של איש ציבור חרדי. בית שנהוגים בו סטנדרטים מחמירים ומשמש דוגמה.

אבי הוא הרב של המועצה האזורית מרום הגליל. הוא איש ציבור. להוות דוגמה זה חלק מאוד משמעותי מהחינוך שקיבלתי. בית של רב זה בית של תורה, ואני נושמת תורה מהרגע שנולדתי. הספרייה הגדולה בבית מכילה רק ספרי קודש. הספרייה בחדר הילדים מכילה אך ורק ספרים חרדיים. העיתונות שמגיעה הביתה היא עיתונות חרדית בלבד. על טלוויזיה או מחשב מובן שאין מה לדבר, אז החלון שלי לעולם שבחוץ היה גזירי עיתונים חילוניים, כאלה שמילאו בהם תיקים חדשים, או אפילו כאלה שמצאתי בפח.

 

חיטטת בפחי הזבל?

כן. הייתי ילדה מאוד סקרנית. עניין אותי מה קורה בעולם והייתי ממש שומרת עיתונים שמצאתי.

בבית כזה ודאי היה מצופה ממך גם לא לחפש עיתונים אסורים בפח.

מצופים ממני הרבה דברים. היו זמנים שהיה בי כעס אל מול הציפיות המאוד מסוימות הללו, אבל בשלב מסוים הבנתי שאני יכולה לעשות הרבה דברים ועדיין לא לאבד את המקום שלי בחברה. עשיתי את המצופה ממני — התחתנתי והקמתי משפחה מיד אחרי שסיימתי את לימודי בסמינר, אבל דווקא אחרי שהילדים גדלו, יצאתי ללמוד קולנוע. בדור שלי לא היה מקובל לצאת ללימודים אקדמיים. היום זה כבר קורה יותר ויותר. האינטרנט גם הוא עושה שמות בקהילה.

 

שמגיבה בהסתגרות והקצנה.

ההקצנה היא תגובה לפתיחות, והפתיחות היא תגובה להקצנה. זו בעצם ביצה ותרנגולת. לא ברור מה קדם למה. זו בעצם ההוויה של החברה החרדית כיום. מאבק מתמיד בין הפתיחות לבין הרצון לשמר את הקיים, אולי אפילו לסגת אחורה. אני יכולה להעיד על עצמי שכבר כילדה קטנה, העניין הזה של ההדרה וההשתקה והאפליה מאוד הפריע לי. כבר בבית הספר אני זוכרת את עצמי נלחמת בתופעות הללו. בסתיו 2012, החלטתי לפתוח דף פייסבוק, בזהות שלי. גם זה כמובן לא היה מקובל אז. היו פרופילים עם תמונות של חתולים וכלבים וכו'. בדף הזה כבר הכרזתי על השם הראשוני של הקמפיין — "לא נבחרות לא בוחרות" — השתמשתי בידע שלי כפרסומאית כדי לעצב את העמוד ולנסח את התכנים.

 

מכל המאבקים, ויש, הלא, כל כך הרבה חזיתות — למה בחרת דווקא במאבק הזה? למה דווקא אשה בכנסת?

כי אני חושבת שהשינוי צריך להיות מערכתי. אני מסתכלת למשל על המאבק הסופרג'יסטי. גם להן אמרו — 'למה דווקא זכות בחירה?' יש מאבקים כל כך חשובים קודם, אבל היתה להן ההבנה שדווקא דרך בית המחוקקים ומוקדי קבלת ההחלטות אפשר לשנות לא רק את המציאות שלך, את המציאות של אמא שלך והחברות שלך, אלא את המציאות של כולן. לתת איזושהי תשובה למצוקות הרבה יותר עמוקות ונרחבות. תראי, אני מודה שזו מחשבה קצת יומרנית. לפני חמש שנים, כשרק העזתי להוציא מהפה את המילים "נשים בפוליטיקה", אמרו לי שאני צריכה אשפוז. דיברו עלי כעל אשה מטורפת.

הנשים החרדיות שהגיעו לדיון בבג"ץאוליבייה פיטוסי

 

הבנת אז למה את נכנסת? מה עתיד להיות המחיר?

ידעתי שיהיה מחיר, ידעתי פחות או יותר באילו תחומים הוא ייגבה. ועדיין, לחוות את זה — זה היה משהו אחר לגמרי. אתמול חזרתי הביתה אחרי הדיון בבג"ץ ופשוט לא יכולתי לצאת מהמיטה. מספר התגובות פשוט הכריע אותי, פיזית. אחת החברות שלנו, רחלי, קיבלה איומים על חייה. אני כבר מכירה את הדברים האלה, אבל היה לי כל כך קשה שהיא עוברת דבר כזה.

 

גם את ספגת לא מעט אלימות מילולית.

המון אלימות מילולית, לאורך כל הדרך. נאצות. חרפות. איומים. רב נשא הרצאה שעסקה במאבק שלנו וכינה אותנו נשים סכיזופרניות שצריכות אשפוז. עיתונאי חרדי יצא נגדנו וכינה אותנו שוברות שתיקה ובוגדות.

 

מה עם ילדייך? האם לא משתמשים בהם כדי לפגוע בך?

אני לא ארחיב בנושא, אבל כן אגיד שזו דרך שנוסתה בהצלחה וכיום הילדים שלי במקום בטוח.