יציאת מצרים שלי


לחג החירות שלי יש ריח חריף של סנט מוריץ ואקונומיקה, צליל טורדני של חבטות ותחושת חרדה כללית שמא פירור סורר שורד איפשהו כנגד כל הסיכויים.

פסח הפך מחג חירות לחג האובססיה הכפייתית, כשהוצאתי את הראש מבריכות המים והאקונומיקה המלאכותיות אותן יצרתי, גיליתי שגם האביב פרח עבר לו וטרם הספקתי לשאוף לקרבי את ריחו.

מביטה סביבי, אינני האובססיבית היחידה וגם לא הכי משוגעת, יש לי לאן לשאוף, ובעיקר מה לשאוף. אדים רעילים של חומרים כימיים ותרעלה חברתית משפחתית כללית הנגרמת מחרדה.

אתה יכול להוציא את הבת אדם ממצריים, אבל קשה מאוד להוציא את מצריים ממנה. ומצריים צועדת איתי בנאמנות במשך שנים ומסרבת לצאת.

כשלומדים את סיפור יציאת מצריים זה די שקוף. לשכנע את פרעה לוותר על כוח העבודה החינמי של בני ישראל, לא היה קל. אבל עם קצת אפקטים, עשר מכות, איומים, כיפופי ידיים, הוא התחנן שילכו.

הפרויקט הרציני והמשמעותי היה לשכנע עם של עבדים בני שפחות שנולדו וגדלו לעבדות שהם, הם בני חורין, שהם ראויים לחופש לתקווה ליחס אחר. ששו